Tractate Soferim 14:8

ולמה אמרו כולן כדי לקיים ברכת שבע כנגד ז׳ קוראים וכן אתה אומר בכ"ב פסוקים בנביא כ"א כנגד ז' קרואים מג' ג׳ ואחד כנגד חזן הכנסת: And why did [the Rabbis] enact all these [benedictions]?¹For the hafṭarah as specified in the previous chapter. In order to establish a correspondence between the seven benedictions [of the hafṭarah] and the seven readers.²The minimum number who must be called to the reading of the Torah every Sabbath. You may also similarly explain the reason for the twenty-two verses read in the [Book of a] Prophet: twenty-two corresponding to the seven readers, each of whom must read [a minimum of] three verses, and one corresponding to the superintendent of the Synagogue services.

בד"א בשלא תרגמו ושלא דרשו אבל תרגמו ודרשו המפטיר מפטיר שלשה או חמשה או ששה בנביא ודיו: All that had been said³In the preceding Rule concerning the minimum number of verses to be read in the Prophet. applies only where the text was neither translated nor expounded; but where it was translated or expounded⁴So that much of the time of the worshippers was taken up by the translation or exposition. the mafṭir reads three, five or six verses in the Prophet, and this suffices.⁵The reading is curtailed for the convenience of the congregation.

ברות ובשיר השירים באיכה ובמגלת אסתר צריך לומר על מקרא מגילה ואע"פ שכתובה בכתובים: In the case of Ruth, the Song of Songs, Ecclesiastes,⁶Inserted by GRA and H. Lamentations and Esther,⁷These books are read respectively on Pentecost, Passover, Tabernacles, the Fast of Ab and Purim. it is necessary to say the benediction, ‘Concerning the reading of the Megillah’,⁸The full benediction is: ‘Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, Who hast sanctified us by Thy commandments, and hast given us command concerning the reading of the Megillah’ (P.B., p. 276). The present custom is to say the benediction for the scroll of Esther only. The others are read usually from a printed book without a benediction. although it is included in the Hagiographa.

הקורא בכתובים צריך לומר ברוך אתה ה׳ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות בכתבי הקדש: One who reads in the Hagiographa must say, ‘Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, Who hast sanctified us by Thy commandments and hast given us command to read in the Holy Writings’.

במגלת אסתר אמרו שצריך להזכיר בו זמן ולאחר קריאתה צריך הקורא לומר בא"י אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והגואלנו והמושיענו מכף כל עריצים ברוך אתה ה׳ האל העוזר ומושיע. כנגד עלבונה של תורה מברכין וי"א כנגד עלבונם של ישראל מברכין: [The Rabbis] enacted that, as regards [the reading of] the scroll of Esther, the benediction on the ‘season’ must be said;⁹Like the benediction in the preceding note it begins with ‘Blessed art Thou … universe’ and concludes with ‘Who hast kept us in life, and hast preserved us, and enabled us to reach this season’. and after the conclusion of the reading the reader must say, ‘Blessed art Thou, O Lord our God, King of the universe, O God Who dost plead our cause, judge our suit and avenge our wrong, Who redeemest and savest us from the hand of all tyrants. Blessed art Thou, O Lord our God, Helper and Saviour’.¹⁰Cf. the version in P.B., p. 276. The benediction is said¹¹The reason for the benediction is given to explain why it must begin with ‘Blessed art Thou’, although it would appear to be a continuation of the benediction for the Megillah which includes this beginning. on account of the humiliation of the Torah, while others maintain that it is said on account of the humiliation of Israel.¹²Whose vindication is celebrated. As it is independent of the Megillah, it must consequently begin again with the usual formula. For ‘Torah’, M and H read ‘the Divine Presence’ affronted by Haman’s plot against God’s people.

ועור אמרו שכן צריך ליתן שבח והודאה על הגאולה ועל הפדות וחותם בא"י האל הנקמות המשלם גמול לאויבים ומגן לצדיקים ומושיע עמו מיד שונאיהם ואחר כך מקלס לצדיקים ברוך מרדכי ברוכה אסתר ברוכים כל ישראל ורב אמר צריך לומר ארור המן וארורים בניו אמר רבי פנחס צ"ל חרבונה זכור לטוב: [The Rabbis] further laid down that it is also necessary to offer praise and thanksgiving [in the benediction] for the redemption and release.¹³From threatened destruction. Then one concludes: ‘Blessed art Thou, O Lord, God of vengeance, Who dost requite enemies according to their deeds, art a Shield to the righteous, and savest Thy people from the hands of their adversaries’. After that the righteous are lauded: ‘Blessed be Mordecai, blessed be Esther, blessed be all Israel’. Rab, however, declared that it is necessary to say, ‘Accursed be Haman and accursed be his sons’. R. Phinehas said: It is necessary to say, ‘Harbonah be remembered for good’.¹⁴He contributed to Haman’s downfall (cf. Esth. 7, 9). For the version now in use, cf. P.B., p. 277.

ר׳ ברכיה רבי ירמיה רבי חייא בשם רבי יוחנן כד הוה מטי ר' (יוחנן) [יונתן] להדין פסוקא (אסתר ב) אשר הגלה נבוכדנצר הוה אמר נבוכדנצר רשיעא שחיט שמוי למזגא לטבא טבתי׳ ולביש בישתיה שנא׳ (משלי י) זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב: R. Berekiah, quoting R. Jeremiah who had it from R. Ḥiyya, who reported it in the name of R. Joḥanan, said: When R. Jonathan came to the verse, Whom Nebuchadnezzar … had carried away,¹⁵Esth 2, 6. he used to exclaim, ‘O the wicked Nebuchadnezzar, may his bones be crushed! the good is rewarded¹⁶lit. ‘to mix’ (drinks), hence ‘to serve drinks’ and, metaphorically, ‘retribution, recompense’. according to his goodness and the wicked according to his wickedness, as it is stated, The memory of the righteous shall be for a blessing; but the name of the wicked shall rot’.¹⁷Prov. 10, 7. This verse justifies the execration of Nebuchadnezzar and (in Rule 6) of Haman.

מיד נכנס המפטיר ואוחז את התורה ואומר שמע ישראל פסוק הראשון בנעימה ואף העם עונין אותו אחריו: Thereupon³⁰lit. ‘immediately’. the mafṭir steps forward,³¹lit. ‘enters’. takes the scroll of the Torah and says, Hear, O Israel, chanting the first verse,³²i.e. the whole of Deut. 6, 4. and the people say it after him in response.

וחוזר ואומר אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש ונורא שמו כנגד שלשה אבות ויש אומרים כנגד שלש קדושות: [The mafṭir] then elevates the Torah scroll and says: ‘One is our God, great is our Lord, holy and revered is His name for ever and ever’.³³This is the reading of GRA. V, M and H omit the sentence. Then he repeats: ‘One is our God, great is our Lord, holy is He. One is our God, great is our Lord, holy and revered is His name’. [This is said three times] corresponding in number³⁴The three repetitions of ‘one is our God’, etc. to the three patriarchs; others hold that it corresponds to the three kedushshoth.³⁵lit. ‘sanctifications’, i.e. ‘Holy, holy, holy’ with suitable introductions said three times in the morning service (cf. P.B., pp. 39, 45 and 73).

(תהילים ע״א:י״ט) וצדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך (שם קלה) ה׳ שמך לעולם ה׳ זכרך לדור ודור הכל תנו עוז לאלהים ותנו כבוד לתורה (שם לד) גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו. וצריך להגביה את התורה בשמע ישראל ובאלו ייחודין שלשה גדלו לה׳ אתי: ³⁶This is a continuation of the verses begun in Rule 8. ‘Thy righteousness also, O God, reacheth unto high heaven; Thou Who hast done great things, O God, who is like unto Thee?³⁷Ps. 71, 19. O Lord, Thy name endureth for ever; Thy memorial, O Lord, throughout all generations.³⁸ibid. CXXXV, 13. Let all ascribe strength to God and give honour to the Torah. O magnify the Lord with me, and let us exalt His name together.’³⁹ibid XXXIV, 4. The Torah scroll must be elevated at Hear, O Israel, at the threefold declaration of the unity of God, and at O magnify the Lord with me.⁴⁰For the modern ritual, cf. P.B., p. 145.

ועוד צריך [לומר] על הכל יתגדל וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתעלה ויתהדר ויתקלס (הנכבד והנורא) שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה בעולמות שברא העולם הזה והעולם הבא כרצונו וכרצון כל עמו בית ישראל תגלה ותראה מלכותו עלינו במהרה ובזמן קרוב והוא יבנה ביתו בימינו ויחון פלטתנו ופלטת עמו ישראל ברחמיו וברוב חסדיו בשלום ובחן ובחסד וברחמים המקום (הוא) יעשה עמנו בעבור שמו הגדול ואמרו אמן: One must also say:⁴¹In concluding the verses and prayers cited in the preceding Rules. ‘Magnified and hallowed,⁴²This word is included by GRA and H. praised and glorified, exalted and extolled, uplifted, honoured and adored⁴³V adds in parenthesis ‘honoured and revered’ (so also M). above all be the name of the supreme King of kings, the Holy One, blessed be He, in the worlds which He hath created, this world and the world to come, in accordance with His desire and the desire of all His people, the house of Israel. May His kingdom be revealed and made visible unto us speedily and at a near time; and may He build His house in our days, and be gracious unto our remnant and unto the remnant of His people Israel in His mercy and in the abundance of His lovingkindness, in peace and grace, kindness and compassion. May the Omnipresent do all this for us for the sake of His great name; and say ye, Amen’.⁴⁴Cf. the version in P.B., pp. 145f.

(ואח"כ מגביה את התורה ואומר אחד אלהינו גדול אדונינו קדוש ונורא שמו לעולם ועד ומתחיל בנעימה ואומר ה׳ הוא האלהים ה׳ שמו ואחריו עונין אותו העם וחוזר וכופלו ועונין אותו פעמים): After that he elevates the Torah scroll and says: ‘One is our God, great is our Lord, holy and revered is His name for ever and ever’. Then he begins to chant, ‘The Lord is God, the Lord is His name’. The congregation says it after him in response; then he repeats it twice and the congregation responds twice.⁴⁵This Rule is enclosed in round brackets in V. It appears to be a duplicate of Rule 10, but both M and H include it.

מיד גולל ספר תורה עד שלשה דפין ומגביהו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל האנשים ולנשים לראות הכתב ולכרוע ולומר (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל (או) (תהילים י״ט:ח׳) תורת ה׳ תמימה משיבת נפש והמפטיר נותנו לחזן הכנסת והוא חוזר התורה לכסות ראשי הקרואים שאין כבוד להיות התורה יחידה וכיוצא בו אינו מן המובחר שיעמוד החזן יחידי לפני התיבה אלא שיעמדו עמו אחד לימינו ואחד לשמאלו כנגד אבות (ויש אומרים פורס את שמע שיאמר יוצר אור וקדוש וטעם לדבר על הברכה שמברך על התורה ועל העבודה) כך היו נקיי הדעת שבירושלים עושין כשהיו מוציאין את התורה ומחזירין היו הולכין אחריה מפני כבודה: The scroll of the Torah is immediately unrolled a space of three columns and is elevated so as to show the face of the script to the people standing on the right and on the left. Then it is turned round towards the front and towards the rear; for it is a precept for all men and women to see the script,⁴⁶Before it is read. The ritual here described is followed by the Sefaradim. The Ashkenazim elevate the scroll after the conclusion of the reading (cf. P.B., p. 148). to bend their knees and exclaim, ‘And this is the Torah which Moses set before the children of Israel.⁴⁷Deut. 4, 44. For other verses which are now added, cf. P.B., loc. cit. The Torah of the Lord is perfect, restoring the soul’.⁴⁸Ps. 19, 8. This verse is not included now. The mafṭir then hands it over to the superintendent of the Synagogue services who returns it to the first⁴⁹lit. ‘the head’ (so GRA). V has ‘to cover the heads’, which is obscure. of those who are to be called to the reading, because it is not an honour for the Torah to be left alone.⁵⁰lit. ‘single’. It is therefore necessary for the mafṭir, the superintendent and one of the congregation who is to read a portion to accompany the scroll. Similarly it is not proper for the precentor to stand alone before the reading-desk; so [two persons] should stand with him, one on his right and the other on his left, [the number] corresponding to that of the patriarchs.⁵¹V inserts in parenthesis a ruling which seems displaced although it is included by GRA, M and H. It reads: ‘Some say that [the mafṭir] recites the Shema‘ with the benediction “Who formest light” (P.B., p. 128) and “Holy” (p. 131) because of the benediction which he says “For the Torah, for the divine service”, etc. (pp. 149f)’. The pure-minded men of Jerusalem acted in this manner: When the Torah scroll was taken out of the ark and when it was returned they followed it as a mark of respect.

קטן קורא בתורה ומתרגם אבל אינו פורס את שמע לומר יוצר אור ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו: פוחח הנראים כרעיו או בגדיו פרומין או מי שראשו מגולה פורס את שמע ויש אומרים בכרעיו ובגדיו פרומים פורם אבל לא בראשו מגולה אינו רשאי להוציא אזכרה מפיו בין כך ובין כך מתרגם אבל אינו קורא בתורה ואינו עובר לפני התיבה ואינו נושא את כפיו: A minor⁵²The age is defined in Rule 17. may read in the Torah and translate it, but he may not read the parts of the Shema‘⁵³Cf. X, 7, p. 258 nn. 24ff. by reciting ‘Who formest light’;⁵⁴The first of the benedictions before the Shema‘ (cf. P.B., pp. 37f). nor may he stand before the reading-desk,⁵⁵lit. ‘pass before’, etc., to act as reader of the prayers for the congregation. nor lift up his hands.⁵⁶To pronounce the priestly benediction if he is a Kohen (cf. P.B., p. 238a). A poḥeaḥ, that is one whose knees are exposed or whose clothes are torn, or one whose head is uncovered, may read the parts of the Shema‘. Others say that if a person’s knees [are exposed] or his clothes torn he may read the parts of the Shema‘, but one may not do so when his head is uncovered, since it is not permitted to utter the divine names [with uncovered head]. In either case he may translate, but not read in the Torah, nor stand before the reading-desk, nor lift up his hands.

סומא פורס את שמע ומתרגם רבי יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס את שמע: A blind man may recite the parts of the Shema‘ and translate. R. Judah said: One who has never seen the light may not read the parts of the Shema‘.⁵⁷Since it contains thanksgivings for the creation and enjoyment of light.

קטן שאמרו מבן שתים עשרה שנה ולמעלה פורס את שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו עד שיהיה בן עשרים שנה ובעל זקן אבל אין לו זקן והוא בן עשרים אע"פ שנראה כסריס וי"א אפילו סריס עצמו מותר אבל אם עלה זקנו אפילו מבן י"ח מותר לעבור לפני התיבה ולישא את כפיו: The minor of whom the Rabbis spoke⁵⁸In Rule 15. is one who is under twelve years of age. A person who is above that age may read the parts of the Shema‘, but may not stand before the reading-desk nor lift up his hands⁵⁹So GRA. V, M and H read: ‘and he who stands before the reading-desk and he who lifts up his hands’. until he is twenty years of age and bearded. If he has no beard, although he is twenty years of age, he is forbidden to do so because⁶⁰So GRA. V, M and H read ‘although’ for ‘he is … because’. he looks like an eunuch. Others say that even an actual eunuch is permitted [to perform these acts]. If, however, a person has grown a beard even from the age of eighteen, he may stand before the reading-desk and lift up his hands.

במגילה הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן ר׳ יהודה מכשיר בקטן. א"ר לוי מגלת אסתר צריך לקרותה בלילה ולשנותה ביום שנאמר (תהילים ל׳:י״ג) למען יזמרך כבוד בלילה ולא ידום ביום (לפיכך נהגו לקרותה במוצאי שבת שתים) ר"מ כי החליף בכנשתא שמע קליהון דסדרא אמר עד מתי אתם עושים את התורה קרויות קרויות אמרו ליה משום יזמרך כבוד ושבקון ונהגו העם לומר כן לאומרה במוצאי שבתות של אדר עד שיעברו חמשה עשר באדר ומקרי היכי קרי בשבת ראשונה של אדר קורין העם ביחד עד בלילה ההוא ובמוצאי שבת שניה קורין מבלילה ההוא עד ודובר שלום לכל זרעו: בשיר השירים קורין אותו בלילי ימים טובים של גליות האחרונים חציו בלילה אחד וחציו בלילה השני. רות במוצאי יום טוב ראשון של עצרת עד חציו ומשלים במוצאי יום טוב האחרון. ויש אומרים בכולן מתחילין במוצאי שבת שלפניהם ונהגו העם כך שאין הלכה נקבעת עד שיהא מנהג וזה שאמרו מנהג מבטל הלכה מנהג ותיקין אבל מנהג שאין לו ראיה מן התורה אינו אלא כטועה בשקול הדעת: As regards the scroll of Esther, all are qualified to read it except a deaf person, an imbecile and a minor. R. Judah declared a minor to be qualified. R. Levi said: The scroll of Esther must be read [on Purim] at night and repeated in the daytime, as it is stated, So that my glory may sing praise to Thee—i.e. by night, and not be silent⁶¹Ps. 30, 13.—i.e. by day. (Therefore it is customary to read it at the termination of the Sabbath of two [successive weeks].)⁶²It is later explained that there was an ancient practice for the congregation to read the Book of Esther on the two Saturday evenings before Purim. [41a] When R. Meir once passed by a Synagogue he heard the reading of⁶³lit. ‘the voices’. a section [of the scroll of Esther].⁶⁴On a Saturday night. ‘How long,’ he said to them, ‘will you be cutting up the Torah⁶⁵Which, in its wider sense, includes the Book of Esther. into sections?’⁶⁶lit. ‘making the Torah callings up, callings up’. [‘We do it’], they replied, ‘on account of my glory may sing praise unto Thee’, and he allowed them [to continue the practice]. People have adopted the practice of reading it on two⁶⁷Inserted by GRA. Saturday nights of Adar until fifteen days of the month have elapsed. In what manner is it read? At [the termination of] the first Sabbath of Adar the people read together up to In that night,⁶⁸Esth. 6, 1; half the book. and on the next Saturday night they read from In that night up to and speaking peace to all his seed.⁶⁹To the end of the book.
In the case of the Song of Songs, it is read on the last [two] nights of the [Passover] Festival,⁷⁰So one MS. quoted by M. V and others add ‘of the exile’, which cannot be justified since only the last day of Passover is a ‘Festival of the exile’. half of it on the first night and the other half on the second night.
Ruth [is read] on the termination of the first day of Pentecost to [the end of] its [first] half, and concluded on the termination of the last day of the Festival. Others hold that with all the Festivals, we begin to read [the respective scrolls] on the Saturday night preceding them. People have also adopted the following procedure, viz. that no ruling is authoritatively laid down unless a custom⁷¹On which it is based. had been definitely established.⁷²So GRA. V, M and H read: ‘unless it is a custom’. As regards the saying of the Rabbis that ‘a custom cancels a ruling’,⁷³[Cf. j.B.M. VII, 1, 11b.] it applies to a custom of the pious men of old; but a custom which has no support from the Torah is only like an error of judgment.⁷⁴lit. ‘weighing of an opinion’.

וכשם שקורין בתורה ומפטיר בנביא ביום כך חייב במגילה לקרותה ביום שנאמר (אסתר ט׳:א׳) ביום אשר שברו אויבי היהודים ותני עלה כל היום כשר לקרות מגילה: As we read [the weekly portion] from the Torah and the hafṭarah from the Prophet in daytime, so it is obligatory to read the scroll of Esther in daytime;⁷⁵This is a repetition of R. Levi’s teaching quoted in the preceding paragraph, except that it is more specific. The word welishnothah (translated ‘repeated’) might be mistranslated as ‘the study of the Mishnah’ on the Megillah. The wording here precludes such a rendering. as it is stated, In the day that the enemies of the Jews hoped,⁷⁶Esth. 9, 1. on which it was taught in the Mishnah:⁷⁷Meg. II, 5 (Sonc. ed., p. 124). The whole of the day is a proper time for the reading of the scroll of Esther.

( אין בין ספרים לתפילין ומזוזות אלא שהספרים כו׳ תפלה שבלתה אין עושין אותה מזוזה ומזוזה שבלתה עושין אותה תפילין לפי שמעלין בקדש ולא מורידין): There is no difference between scrolls [of Scripture] and tefillin and mezuzoth save that the scrolls,⁷⁸The subject is continued in XV, 1. etc. If a tefillah had worn out, no mezuzah may be made of it;⁷⁹A mezuzah is deemed to be of a lesser degree of sanctity. but if a mezuzah had worn out it may be made into tefillin,⁸⁰If the margins are still in a good condition and fit for the purpose. because in sacred matters ascent to a higher degree of sanctity is allowed but not descent to a lesser degree.